אלעד ליכנטנשטייןהתמכרות היא מצב שבו האדם מאבד את כושר הבחירה שלו לטובת דחף כפייתי לשימוש בחומרים. בין אם מדובר בסמים "קלים", סמים קשים או תרופות מרשם, התוצאה היא לרוב פגיעה אנושה באיכות החיים ובתחושת הערך העצמי. המודלים המודרניים לשיקום מבינים כיום שגמילה מוצלחת חייבת להתייחס לאדם במישור הגופני, הנפשי והחברתי גם יחד.
יצירת סביבה מוגנת כבסיס לשינוי
הצעד הראשון בכל תהליך של גמילה מסמים הוא הוצאת האדם מהסביבה המעוררת את השימוש. הניתוק הזמני מהלחצים היומיומיים ומהחברה המעודדת שימוש מאפשר למערכת העצבים "להירגע" ולהתחיל בתהליך של שיקום. בתוך מסגרת טיפולית עוטפת, המטופל יכול להתרכז בעצמו ללא הפרעות חיצוניות.
הביטחון שמעניק צוות מקצועי ומנוסה מאפשר למטופל לגעת בפצעים הכואבים ביותר מבלי לפחד להתפרק. השהות במרכז הופכת למעין "חממה" שבה ניתן לבחון מחדש את בחירות העבר ולתכנן את צעדי העתיד בזהירות ובנחישות.
פיתוח חוסן נפשי וכלים להתמודדות
האתגר הגדול ביותר עבור אדם שנגמל הוא היום שבו הוא חוזר אל העולם האמיתי. לכן, תוכניות גמילה איכותיות שמות דגש רב על הקניית "ארגז כלים" למניעת נסיגה. כלים אלו כוללים שיטות לוויסות רגשי, פתרון קונפליקטים ללא חומרים מטשטשים ושיפור התקשורת הבינאישית.
היכולת לעמוד מול קושי, אכזבה או אפילו שמחה גדולה מבלי להזדקק לסם היא המדד האמיתי להצלחת התהליך. השיקום אינו מסתכם רק ב"מה לא לעשות" (לא להשתמש), אלא בעיקר ב"מה כן לעשות" – איך לחיות חיים מלאים, איך לייצר קשרים בריאים ואיך למצוא משמעות בכל יום מחדש.
חשיבות המודעות והלמידה המתמשכת
תהליך ההחלמה אינו מסתיים ביום היציאה מהמרכז; זהו תהליך לכל החיים הדורש תחזוקה שוטפת. העמקת הידע בנושאי התמכרות ושיקום דרך מאמרי בריאות ונפש מסייעת לשמור על ערנות ומודעות עצמית גבוהה. כאשר האדם מבין את התהליכים שעוברים עליו, הוא הופך לשותף פעיל בהחלמתו ויכול לזהות סימני אזהרה מוקדמים.
בסופו של דבר, הגמילה היא השער דרכו עובר האדם מעולם של הסתרה וכאב לעולם של שקיפות ותקווה. בעזרת הליווי הנכון, השמיים הם הגבול עבור כל מי שבוחר בחיים.