כתב מקומונטבגיל 102, הלך לעולמו תושב העיר, שורד שואה, פילנתרופ ופעיל החברתי, דב ויינמן ז"ל. נוימן, אב לשני ילדים, אשר התאלמן מאשתו חנה לפני 3 שנים, היה סב ל-6 נכדים ו-11 נינים.
ויינמן יליד פולין, עלה למדינת ישראל בשנת 1948, ועבד מרבית חייו במשרד התקשורת ולאחר מכן בחברת בזק. את חייו הקדיש לעשייה קהילתית החל מפרישתו לגמלאות בגיל 70, והתנדב בין היתר במסגרת הביטוח הלאומי ובמסגרת עמותת חברים לרפואה. ב-7 השנים האחרונות, הקפיד דב בנוסף לעשייתו הקהילתית, לתרום כסף במסגרת מלגת לימודים לסטודנטים צעירים תושבי ותושבות העיר וזאת בשיתוף מרכז הצעירים בעיריית כפר סבא.
דב ויינמן נולד בשנת 1920 בעיירה קטנה בשם מישלניצה בפולין. כנהוג בכל הקהילות החרדיות בעיירות של פולין, דב נשלח ל"חדר" ביום שמלאו לו שלוש שנים. 16 שנים מאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט דב יחד עם הוריו ושני אחיו הגדולים מזרחה לעבר ברה"מ. המסע היה ארוך ומפרך על גבי עגלה רתומה לסוס ובחלקה רגלית.
כשהגיעו לבסוף לברה"מ גורשו על ידי השלטונות הסובייטים לקצה הצפון מזרחי של ברה"מ, מרחק של 6,000 ק"מ ממקום הולדתו. לאורך חודשים רבים היטלטלו ברכבות משא, בשיט על סירות בנהרות ובהליכה רגלית בשלג, בקור של עשרות מעלות מתחת לאפס. הדרך הובילה למקום שכוח אל בשם "יור", שאותו ניתן לכנות בצדק "סוף העולם" ללא כל תנאים בסיסיים של מגורים, לבוש או מזון. הם אולצו לבנות לעצמם בקתת עץ, שאותה הקימו מעצים שחטבו ביער. באותה בקתה ביער הקפוא של סיביר הם הצליחו לשרוד כשלוש שנים בזכות תעצומות נפש, חריצות, ואמונה בחיים.
ראש העיר רפי סער ספד לויינמן: "בצער כבד כפר סבא נפרדת מאיש יקר תושב העיר, שהקדיש את חייו למען הקהילה המקומית מתוך אהבת האדם. דב ויינמן ז"ל, סחב עימו במהלך כל חייו הבוגרים זיכרונות ילדות קשים עקב מסע ההישרדות המפרך, שעבר עם משפחתו לאורך מלחמת העולם השנייה. חרף אותם קשיים, דב התעצב להיות איש אוהב אדם, נעים לבריות, וחביו על כל סובביו. הוא היה איש שיחה, שנהג להקשיב ולתת עצה. עד יומו האחרון היה אדם חד, שתרם ופעל למען אחרים במשך שנים רבות. כואב להתייחס אל דב בלשון עבר, אך זיכרונו ייחקק לעד בליבנו, ואני בטוח כי לפיד מורשתו יעבור גם לדורות הבאים".
בנו, ישראל ויינמן, מסר: "אבא היה איש משפחה למופת, כולנו היינו מחוברים אליו מאוד. הוא היה אדם עצמאי כמעט לחלוטין עד ימיו האחרונים. אבא הקדיש את עצמו לעשייה קהילתית כי הרגיש שזו הדרך הנכונה לחיות ולהרגיש משמעותי".