אביעד ברטובהתגברות על פחד היא לא עניין פשוט, בטח ובטח כאשר מדובר בבעת משתק של ממש (פוביה). המרכז הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מעריך ש-19 מיליון אמריקאים סובלים מפוביות ספציפיות, כאשר נשים מועדות פי שניים יותר לסבול מהתופעה.
פחד ממים (אקווה פוביה) יכול להופיע במספר תצורות ודרגות חומרה, מהדרגה הקלה ביותר שגורמת לרתיעה ועד לחמורה ביותר שלעיתים קרובות כרוכה גם בהזעה, דפיקות לב מואצות, לחץ בחזה, בחילה, סחרחורת ואף התעלפות.
יש לציין שלא כמות המים עצמה היא זו שמייצרת את החרדה. זה יכול להיות כמות מים זניחה כגון מים בכוס או בברז, ויכול אף להתקדם אל פחד מאמבטיה מלאת מים, בריכות שחייה, שחייה בים וכן הלאה. כל אחד/ת והסימפטומים שלו/ה.
כדאי לציין שרבים מבלבלים בין אקוופוביה להידרופוביה, בעוד שלמעשה מדובר בשני דברים שונים. אומנם שני סוגי הפחדים מערבים מים, אך בעוד שאקוופוביה היא פחד אי רציונלי ספציפי ממים – הידרופוביה היא פחד ממים שנוצר בבני אדם הנמצאים בשלבים מאוחרים של מחלת הכלבת.
איך מטפלים בפחד ממים?
הטיפול היעיל והמהיר ביותר כולל חשיפה הדרגתית למקור הפחד, עד שהמטופל מתרגל לסביבת המים ומפתח חסינות. כמו כל טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) אחר, גם טיפול בחרדת מים לוקח זמן. הכול תלוי במטופל הספציפי, בדרגת החומרה של הפחד וכן הלאה.
"אחרי שמאבחנים בצורה נקודתית את המטופל ואת הפחד עמו הוא מתמודד, מתאימים את שיטת הטיפול הייעודית עבורו", אומר שי דננברג, מייסד מרכז "שי במים" להידרותרפיה ולימודי שחייה בכפר סבא. הנה כמה טיפים בסיסיים שעוזרים לפתח חסינות מחרדת מים:
- התחילו אך ורק עם הרטבת כפות הרגליים – שבו על שפת המים והרגישו את המים על כפות הרגליים. בהדרגה, היכנסו קצת יותר עמוק בכל פעם.
- כאשר הגעתם למצב בו אתם כבר מסוגלים לעמוד במים, השפריצו מעט על הפנים כאילו במטרה לנקות אותן.
- בשלב מתקדם יותר נסו לעצור את הנשימה מתחת למים, ואפילו להפריח בועות במים.
- אחזו בשולי הבריכה והתאמנו בבעיטות רגליים במים כאשר הגוף ישר.
- אל תאיצו בעצמכם בשום שלב – אתם קובעים מה מתאים לכם.
- דעו כי אתם לא לבד – תמיד היעזרו בבני משפחה, בחברים ובמדריכי השחייה שלכם.
- אף פעם לא מאוחר להפסיק לפחד ולדעת כיצד לשחות – יש גם שחיינים אולימפיים שפחדו ממים בילדותם (כגון אדם פיטי, שזכה במדליית זהב באולימפיאדת ריו 2016).
מה גורם לחרדת מים?
הנושא הזה לא ברור עד היום. מצד אחד יש עדויות לכך שמדובר ברכיב גנטי – אם יש לכם קרוב משפחה שסובל מפוביה או מחרדות, יש סיכוי שגם אצלכם תתפתח פוביה כלשהי; אבל מצד שני יש אנשים שפיתחו חרדה ממים בגלל טראומה כלשהי בילדותם, כגון אירוע של כמעט טביעה.
כמובן שטרם כל טיפול באקוופוביה יש להתייעץ עם הרופא המטפל, שיחליט לא רק על הפניה לטיפול באמצעות חשיפה – אלא האם יש צורך גם בשילוב של טיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי (קצר מועד, בדרך כלל).
תהא הסיבה לפחד אשר תהיה, טוב לדעת שבאמצעות מספר טיפולים קצרי מועד ניתן להשיג שיפור משמעותי – עד כדי שליטה מוחלטת בחרדת המים.