אלעד ליכנטנשטייןגיל ההתבגרות ידוע כתקופה סוערת, אך בישראל הוא מקבל תפנית ייחודית עם ההתקרבות לגיל 18 והגיוס לצה"ל. המעבר החד ממסגרת בית הספר המגוננת יחסית אל המערכת הצבאית הנוקשה והתובענית, מייצר לחץ עצום על נערים ונערות רבים. תקופה זו מאופיינת לעיתים קרובות בהתגברות של חרדות, הסתגרות, וירידה במוטיבציה, מה שמוביל הורים רבים לחפש פתרונות עבור ילדיהם שחווים קשיי הסתגלות. האתגר הוא כפול: המתבגר שצריך להתמודד עם השינוי, וההורים שצריכים ללמוד לשחרר אך להישאר עוגן יציב.
זיהוי סימני המצוקה
הורים רבים מפרשים בטעות את ההסתגרות של המתבגר בחדרו כ"מרד גיל ההתבגרות" הטיפוסי, אך לעיתים מדובר בביטוי של חרדה עמוקה מפני העתיד הלא נודע. חוסר ודאות לגבי השיבוץ הצבאי, חשש מכישלון חברתי במסגרת החדשה, ופחד מאובדן העצמאות הם גורמים נפוצים למשבר. סדנאות ייעודיות, כגון סדנא להדרכת הורים למתבגרים לפני גיוס, מספקות להורים כלים לזהות את ההבדל בין התנהגות נורמטיבית למצוקה אמיתית. הסדנאות מלמדות כיצד לנהל שיח פתוח שאינו שיפוטי, וכיצד לחזק את תחושת המסוגלות של הנער מבלי לפתור עבורו את הבעיות.
כלים מנטליים לשירות הצבאי
עבור המתבגרים עצמם, ההכנה המנטלית חשובה לא פחות מההכנה הפיזית לצה"ל. שימוש בטכניקות של דמיון מודרך ו-NLP מאפשר לנערים "לחוות" את ההצלחה עוד לפני שהיא קרתה. באמצעות תהליכים של "עוגנים" (Anchoring), נער יכול ללמוד כיצד "להפעיל" תחושת ביטחון ורוגע ברגעים של לחץ, למשל לפני ראיון, גיבוש או מבחן. העבודה המנטלית מתמקדת בחיזוק הזהות העצמית וביצירת הפרדה בין הכישלונות החיצוניים לבין הערך העצמי.
חשיבותה של התקשורת בבית
אחד המפתחות החשובים ביותר לצלוח את התקופה הזו הוא שימור ערוצי התקשורת בבית. כאשר הורים משתתפים בסדנאות כמו להכיר, להקשיב, להתחבר, הם לומדים שפה חדשה. הם לומדים להקשיב לא רק למילים, אלא למה שלא נאמר. היכולת להכיל את הפחדים של המתבגר מבלי להיבהל מהם או לנסות לבטל אותם מייצרת מרחב בטוח שבו המתבגר יכול לשאוב כוחות. שילוב הכוחות בין עבודה פרטנית עם הנער לבין הדרכת הורים יוצר מעטפת תמיכה אופטימלית שמאפשרת גיוס קל יותר והסתגלות בריאה לחיים הבוגרים.