אלעד ליכנטנשטייןישנה סטיגמה חברתית מושרשת שמתארת את המכור לאלכוהול כאדם שאיבד הכל את עבודתו, את ביתו ואת משפחתו. אך המציאות בשטח, כפי שרואים מומחים בתחום השיקום, היא שונה בתכלית. חלק גדול מהאנשים הנזקקים לטיפול הם "מכורים מתפקדים" (High-functioning addicts). אלו הם אנשי עסקים, הורים ואנשי מקצוע שמצליחים לשמור על חזות נורמטיבית במשך היום, אך כשהערב יורד, השליטה נעלמת לטובת הכוס הבאה.
המדרון החלקלק של ה"שתייה החברתית"
הבעיה עם אלכוהול היא הנגישות והלגיטימציה החברתית שלו. קל מאוד להצדיק כוס יין או בירה בסוף יום עמוס כדרך להירגע. עם זאת, עבור מי שיש לו נטייה גנטית או מבנה אישיות מסוים, הכמות הנדרשת כדי "להירגע" הולכת ועולה. תהליך זה קורה בשקט, מתחת לרדאר של בני המשפחה והחברים. השלב שבו נדרשת גמילה מאלכוהול מגיע כאשר האלכוהול מפסיק להיות בחירה והופך לצורך קיומי. בשלב זה, המכור מרגיש שהוא אינו יכול להתמודד עם אינטראקציות חברתיות, לחצים בעבודה או אפילו שינה ללא חומר בדם.
שבירת חומת ההכחשה והבושה
הכחשה היא המנגנון החזק ביותר של ההתמכרות. המכור מספר לעצמו סיפורים: "אני יכול להפסיק מתי שארצה", "אני עדיין מרוויח כסף", "אף אחד לא מרגיש". שבירת ההכחשה היא הצעד הראשון והקשה ביותר בכל מרכז גמילה. הטיפול המקצועי עוזר למטופל להתבונן במציאות כפי שהיא בנזקים הבריאותיים המצטברים (כבד, לב, מערכת עצבים) ובנזקים הרגשיים שנגרמים לסובבים אותו. המרכז מספק מקום שבו אין שיפוטיות, אלא רק הבנה עמוקה של המחלה וכלים מעשיים לעצירת המפולת.
השיקום כהזדמנות לצמיחה אישית
גמילה אינה רק "חזרה לנקודת האפס", אלא הזדמנות לבנות חיים טובים יותר משהיו לפני ההתמכרות. בתוך מסגרת של טיפול בהתמכרויות, המטופל נחשף לכלים של עזרה עצמית, תקשורת בינאישית נכונה וניהול מתחים. הוא לומד לזהות את הריק שאותו ניסה למלא באלכוהול, ומוצא דרכים בריאות יותר למלא אותו. הליווי של אנשי מקצוע, כולל מדריכים שעברו את התהליך בעצמם, נותן תקווה שניתן לחיות חיים מלאים, מהנים ומספקים בפיכחון מוחלט. הדרך היא ארוכה, אך עבור מי שבוחר בה, זוהי הדרך היחידה לחופש אמיתי.